בצבא אוכלים המון. כל אחד מאיתנו עלה שלושה קילו מינימום, אם לא יותר

לקריאת המאמר המקורי, לחצו כאן>>

בזמן שהצבא צועד כפי שלא צעד הרבה זמן, ניסינו לברר מה מצב קיבתו. תחנה שלישית – בסיס "עם האוכל הכי

טוב בצה"ל" שהשניצל הוא השליט הבלתי מעורער שלו

"כועסים בצבא על גרטה, היא מקבלת פה בראש עם כל צלחת פלסטיק שזורקים לפח בכוונה"

מי החייל? ערן שפיגל, בן 47 , נשוי פלוס 3. גר בתל מונד, בעל חברת YOOZ שמוכרת כלים ידידותיים לסביבה לשימוש רב פעמי.

הייתי כולי באנרגיות של עסק חדש, הכי רחוק מצבא שאפשר. אני מילואימניק של יחידת מגלן שהיום היא חלק מהקומנדו הישראלי, קיבלנו צו כבר באותה שבת אבל אמרו לנו 'אל תבואו'. צו בהמתנה מה שנקרא. אני מתנדב כבר בשלב השני של ההתנדבות, כי משתחררים בגיל 40 ומשם מתנדבים, ואחרי גיל 45 חותמים שוב על

התנדבות. בימים הראשונים אספתי דברים מהמחסן שלי ותרמתי, הייתי גם בחמ"ל האזרחי של אחים לנשק ואחרי כמה ימים גויסתי. התחלתי מהגיוס האזרחי ועברתי לגיוס צבאי, מה 15- ועד היום. במקרה אתה תופס אותי באפטר ומכייף, כי מחר יש לאשתי יומולדת ואמרתי עם כל הכבוד לצה"ל למען שלום בית אני חייב לצאת.

היחידה עושה דברים מאוד מיוחדים. הם חטפו חזק ב 7- באוקטובר כי הם היו ממש בחזית. סגן המפקד וכמה קצינים נהרגו בשבת, כשהגענו היחידה הייתה תחת טראומה רצינית, היו הרבה הרוגים ביחס ליחידה כל כך קטנה.

איך נראה המעבר מחיי האוכל האזרחיים לאלה הצה"ליים?

הריינג' הקולינרי שלי רחב והוא נע מחומוס ועד שילה. אבל יותר לכיוון החומוס. אז אני אוהב הכל, אבל חייב להודות שמבחינה קולינרית אני נמצא באחד המקומות היותר שווים בצה"ל. כל מי שמגיע אלינו לאימון אומר שקודם כל צריך לאכול אצלנו ארוחת ערב, אז לפחות אנחנו נהנים מהאוכל בבסיס ולא בשטח. המטבח פה לדעתי הוא

מהטובים בצה"ל, אתה יכול לבחור בין שלוש מנות בשר. זה מטורף. בתקופה שלי זה לא היה, היית אוכל מה שיש.

איך נראית שגרת האוכל שלכם שם?

לארוחות בוקר אני לא הולך אף פעם. ויתרתי על זה. אני טוחן איזה עוגה עם קפה ומתחיל את היום. בצהריים יש ארוחה חמה ומפנקת, בעיקר שניצלים. בכלל האוכל כאן הוא על טהרת השניצל, בוא נגיד שאחרי המילואים האלה אני עושה סטופ לשניצלים לפחות לעשור. זה פחות או יותר איפה שאני עומד כרגע. זה יום כן שניצל יום לא שניצל, בוודאות. יש קוסקוס או אורז תמיד. ואפילו כמה סוגי סלטים. בארוחות הערב פותחים עמדה בחוץ ויום אחד יש שווארמה, יום אחד מעורב, יום אחד המבורגר או נקניקיות. הטבחים עושים את זה, אתה לא מאמין. כשהלוחמים באים אז בכלל פותחים על האש ויש מיסוך עשן שאתה חושב ששרפו את עזה כרגע. ליד זה יש עמדות של טבעות בצל, צ'יפס ובנוסף מופלטות לקינוח. זה די מטורף. בשישי יש ארוחה מפנקת, עם קידוש ואווירה וכמובן – עוף.

זכית ליהנות מתרומות האוכל לצבא?

היו תרומות בהתחלה, בטח, היו פינוקים מכאן עד לפלנד. קיבלנו אוכל ממסעדת האחים, מטאיזו, מחניודה שלחו סנדוויצ'ים פצצה. נהנינו מכמה הפתעות מאוד חיוביות, פלאפל בריבוע הביאו משאית. התרומות בהתחלה היו משהו מטורף, כמויות של עוגות שאנשים אפו בבתים, שאנשים קנו, כל סוגי העוגות האפשריות קיבלנו – גזר, פרג, מייפל, הכל. זה נהיה טירוף, היינו באובר דוז של עוגות. הייתה תקופה שהתרגשתי מהברכות סטייל 'חייל אמיץ תשמור עליי תהנה מהעוגה', אפילו צילמתי, אבל כבר התרגלנו. היה גם ארוע בתרומה של איזה חרדי מצרפת שהביא קייטרינג וריקודים עם ספר תורה, משהו הזוי, לא שפוי. ארוע עם שירה, ריקודים ואוכל שלחלוטין לא קשור לארוע. אבל היה כיף, תשמע.

בהתחלה הבסיסים לא היו ערוכים להכיל את כל כמות הסד"כ שגויסה, ומה שהחיילים היו צריכים בהתחלה זה מזרון וארוחה. זה יותר חשוב מקסדות טקטיות. אז היה מחסור מטורף בהתחלה וההתנדבויות והתרומות שאנשים הביאו, בעיקר אוכל חם, ממש עזרו. זה היה סופר קריטי לתת לאנשים ארוחה חמה בהתחלה. זה ממש עושה את ההבדל. בהתחלה זו היתה קטסטרופה של צה"ל במלוא מובן המילה. אחרי שבוע זה התחיל להסתדר.

למה אתה מתגעגע קולינרית?

קודם כל, בצבא אוכלים המון. כל אחד מאיתנו עלה שלושה קילו מינימום אם לא יותר. הכמויות פה פשוט לא סבירות, אני לא אוכל שתי ארוחות בשריות ביום בחיים, ופה כל יום פעמיים בשר. לפעמים יש נפילות, אבל אני לא מתלונן. הנפילות מגיעות בעיקר בגלל שיש הרבה שמן. האוכל שוחה כאן בהמון המון שמן. אוהבים שמן בצבא, אין מה לעשות.

אני הכי מתגעגע לחומוס, אני איש פשוט. בתל אביב אני אוכל באבו חסן, באזור תל מונד אז 'אסלי' בבני דרור או בטירה אצל 'אבו עומר'. לא יודע אם זה פוליטיקלי קורקט כרגע, אבל אני אוהב מאוד את טירה, כיף וטעים שם.

עד כמה שונה שגרת האוכל הצבאית שלך מזו האזרחית?

שונה מאוד אבל שמים לב לזה רק בקטנות. למשל, קולה. יוצא לי לשתות לא מעט קולה רגילה, שזה ארוע, כי בשגרה אני שותה זירו רק כשאני רוצה לפנק את עצמי. אבל פה כמעט כל יום קולה. בגלל שאנחנו מבוגרים אז גם הסודה הפכה ללהיט פה, ואנחנו לוקחים קרח מחדר האוכל ודופקים סודה. בתקופתי לא הייתה מכונת קרח בבסיסים, מכונת קרח זה ארוע. גם בכל מה שנוגע לחד"פ אני חי פה ביקום מקביל, כי בניגוד לעבודה שלי שבה אני מנסה לספק מוצרים ידידותיים לסביבה, פה כולם עמוק בחד"פ. ואחרי מה שגרטה עשתה כולם נגדה. בצבא אנחנו מקללים אותה, על כל צלחת פלסטיק היא מקבלת בראש ואז זורקים אותה לפח רגיל. בכוונה.

מה הארוחה הכי טובה והכי גרועה שאכלת עד כה במלחמה?

הטובה אני מתלבט בין הסנדוויצ'ים של מחניודה שהיו משהו נדיר, לבין על האש אחד שמישהו הביא פה הצגה. הכי גרועה זה היה כשכנראה נפלנו על איזה יום שלא הלך להם טוב בפס, אז איזה עוף חיוור במעט, נאמר ככה. הרגיש חיוור, לפחות.

איך אתה שומר על צלם אנוש קולינרי?

קודם כל, אני שותה כל יום 4-5 מקינטות. הבאתי איתי ואני מכין אותה בעצמי אז זה כבר לא קפה שחור על הפינג'ן כמו פעם. זה שפוי. חוץ מזה נראה לי שאני צריך להתחיל לבסס לי כאן שגרת אוכל בריאה יותר כי נראה שאנחנו הולכים להישאר פה המון זמן ואנשים כבר מתחילים לעשות קולות של "יאללה הביתה". אני גם מקפיד

לצאת לאכול טוב כשאני יוצא הביתה, שמעתי שיש המבורגר חדש של שילה, הוא טוב?